פסק-דין בתיק ע"א 002105/04

א.        ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם א' צכנוביץ) מיום 15.2.04 אשר דחה את בקשת המערער בטענת "פרעתי".

ב.         עובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן:

            בלשכת ההוצאה לפועל מבוצע כנגד המערער פסק בוררות שניתן ביום 7.11.01 על ידי כב' השופט אברהם חלימה, שופט בית המשפט העליון (בדימוס).

            פסק הבוררות אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולפיו חויב המערער לשלם למשיבה סך של  725,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לפיו אושר פסק הבורר והבקשה נדחתה בפסק דין מיום 29.4.03, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (בר"ע 4571/03) נדחתה אף היא ביום 1.7.04.

מכל מקום, בבקשתו בטענת "פרעתי" טען המערער בפני ראש ההוצאה לפועל כי המשיבה חבה לו על פי מאזנה ליום 31.12.02, סכום נומינלי של 552,740 ש"ח בגין הלוואת בעלים.

            המערער תמך את בקשתו בטענת "פרעתי" במכתבה של גב' אניטה גרינשטיין מיום 18.2.03 וכן בדו"ח כספי של המשיבה מיום 31.12.02.

המערער טען במסגרת טענת "פרעתי" כי עומדת לו זכות קיזוז בגין מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל, בגין הלוואת הבעלים כאמור.

ראש ההוצאה לפועל דן בטענות המערער וקבע כדלהלן:

            "לאחר שעיינתי בבקשת החייב בטענת פרעתי ובתגובת ב"כ הזוכה, ונחקרו המצהירים על תצהירים וקראתי בעיון את סיכומי הצדדים סבור אני כי דינה של בקשת החייב בטענת הפרעתי להדחות.

            הצדדים אינם חלוקים כי לאחר מועד מתן פסק הבוררות לא שילם החייב כספים כלשהם לפרעון החוב נשוא פסק הבוררות.

            החייב טוען בתצהירו ובסיכומיו ... כי עומדת לו זכות קיזוז כנגד החברה (הזוכה) בסך 552,740 ש"ח בגין הלוואות בעלים שנתן לזוכה, ומפנה לעניין זה למאזנה של הזוכה לשנת 2002 אשר לטענתו רשימה במאזן זה יתרה לזכותו כלפי הזוכה בסכום הנ"ל.

            לאחר שעיינתי, חזור ועיין, בדפי מאזן של החברה הזוכה לשנת 2002 לא נמצא כל רישום של הסכום הנטען בסך 552,740 ש"ח בגין הלוואת בעלים.

            בסעיף 5 לביאורים למאזנה של הזוכה לשנת 2002, אמנם נרשם בכותרת הסעיף "הלוואת בעלים" ובגוף הסעיף נרשם "ההלוואות צמודות למדד וזמן פרעונן טרם נקבע" אולם לא פורש בסעיף זה כל סכום בגין גובה סכום הלוואת הבעלים ולא צויין זהות המלווה.

            לפיכך, המדובר לכל היותר בהערה כללית וסתמית אשר חובת הגילוי הנאות הייתה לפרשה ולבארה במאזן, ומשלא נמצא במאזן ביטוי מפורש וברור של סכום נקוב או בדבר זהות המלווה, לא יכול המבקש לסמוך על מאזן זה שהינו הודעה כללית וסתמית, טענתו לקיזוז של סכום נקוב".

            (עמ' 2 להחלטת ראש ההוצל"פ)

            עוד  קבע ראש ההוצל"פ בהתייחסו לראיות שהוצגו בפניו:

            "מכתבה של רואת החשבון של החברה... מיום 18.2.03 ותצהירה, אינם יכולים להוות ראיה חשבונאית למצבה החובה ו/או הזכות האישית של החייב אצל ספרי החברה הזוכה לשנת 2002 שכן חזקה כי מאזנה של החברה משקף נאמנה מצב זה, ובמאזן זה כאמור לא מוצא הדבר כל ביטוי.

            יתר על כן, מסמכים אלה נערכו בשנת 2003, לאחר שנערך ונחתם מאזנה של הזוכה לשנת 2002, ומעלים תמיהה מדוע לא הובאה לידי ביטוי במאזן החברה טענה כה מהותית של פירוט ברור של סכומי הלוואות בעלים וכן בעל המניות המלווה.

            מכתבה של עורכת הדין שירלי פז מיום 15.7.01 שצורף לתצהיר המבקש מזכיר סכום שונה (מיליון וחצי ש"ח) מזה המצוין על ידי רואת החשבון... "